Pilinszky János versei

Írta: Tarbay Dávid - Rovat: Archívum, Irodalom

 

Infinitivus INFINITÍVUSZ
עוד אפשר לפתוח. ואפשר לסגור. עוד אפשר לתלות. ואפשר לנתק! ‘עוד אפשר ללדת. ואפשר לחפור. Még ki lehet nyitni.

És be lehet zárni.

Még föl lehet kötni.

És le lehet vágni.

Még meg lehet szülni. És el lehet ásni.

פיוט KÖLTEMÉNY
אין הארץ ארץ. אין המספר מספר. אין האות אותי.’ אין ך,משפט משפט. nem föld a föld. nem szám a szám. nem betű a betű. nem mondat a mondat.
אלוהים הוא אלוהים. פרח הוא פרחי. גדול הוא גדול. חרף הוא הרף. מקום מתמוסס בגבולות אין־צלילות הואי מחנה ו־כוז בין גו־רותיו. Isten az Isten.

Virág a virág.

Daganat a daganat.

Tél a tél.

Gyűjtőtábor a körülhatárolt bizonytalan formájú terület.

מכות VERÉS
עכשיו זה נסבל.

עכשיו אני חושב על משהו אחר. עכשיו אין כלום. עכשיו אני י־ הנני. עכשיו יש הבל. עכשיו זה בלתי נסבל. ועכשיו‘, עכשיו ולבדי, פה ועכשיו, לבד סופית, רקאת ואני•

Most elviselhető.

Most másra gondolok.

Most semmi sincs.

Most én vagyok.

Most minden van.

Most tűrhetetlen.

Most pedig, most és egyedül, itt és most, végképp egyedül csak te meg én.

שעת תום VÉGKIFEJLET
בעצמי אעמוד אולי באמצע. אולי זה ערב עכשיו. אולי ךמדומים. דבר אהדבטוח: מאחר כבר. Magam talán középre állok. Talán este van. Talán alkonyat. Egy bizonyos: későre jár.
22 לדצמבר, 1970 1970. DECEMBER 22.
כלבי רחוב, מדממים במטה. אגחנוינפלאים.’ אחרי כןרק בטלנים ובני אלמות. Rühes ebek, vérzünk a párnán. Gyönyörűek vagyunk.

Azután csak ügyetlenek és halhatatlanok.

Héberre fordította: Tarbay Dávid

támogatás

Címkék:1996-04